גזר דין בתיק ת"פ 444/04

בעניינו של הנאשם 2 - איברהים יעקוב

כתב האישום וההרשעה

1.         הנאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם") הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות:

א.         התפרעות - עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.         חבלה במזיד - עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין.

ג.          חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין.

2.         תיאור האירועים ומעשיו של הנאשם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, שניתנה בעניינו ביום 7.6.05. בתמצית, מדובר היה באירוע התפרעות רב משתתפים שאירע בכביש הראשי מרמאללה לירושלים, העובר בסמוך למחנה הפליטים קלנדיה. מספר תושבים מקומיים הבחינו, כי עברו במקום משאיות נהוגות בידי יהודים, אשר תעו בדרכם, והתחילו להתגודד ולתקוף אותם במקלות, ברזלים, אבנים גדולות ובקבוקים, תוך כדי צעקות "יהודים! יהודים" או "להכות את היהודים". המתפרעים אף טיפסו על המשאיות, שברו את החלונות, עקרו חלונות ממוגני ירי וחלקים נוספים מהרכב, תקפו ופצעו חלק מהנוסעים. התקפת המתפרעים הסתיימה כאשר הגיעו למקום כוחות הביטחון אשר פיזרו את התוקפים תוך שימוש בירי באוויר. שני נהגי המשאיות ונוסע נוסף נפגעו בגופם כתוצאה מן ההתפרעות ונזקקו לטיפולים רפואיים. המשאיות ניזוקו באופן רציני ונגנבו מהם פריטים שונים (להלן: "אירוע ההתפרעות").

3.         כמפורט בהכרעת הדין חלקו של הנאשם באירוע ההתפרעות היה זריקת שתי אבנים לפחות לעבר המשאית, כפי שהואשם בפרק העובדתי בכתב האישום (סעיף 24 להכרעת הדין).

4.         לאור גילו של הנאשם התבקש שירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו, וזאת למרות שאינו תושב ישראל, ועל מנת שלא יחוש באפליה כלפי שני הנאשמים האחרים שאף הם תושבי שטחים והוגשו תסקירים של שירות המבחן בעניינם.

תסקיר שירות המבחן

5.         מתסקיר שירות המבחן מיום 24.8.05, עולה, כי הנאשם, רווק, כבן 19, בן למשפחה ערבית המתגוררת בשטחים, ועד למעצרו הנוכחי עבד בבית דפוס. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם בעל רמת אינטליגנציה בינונית, בחור צעיר, הנמצא בעיצומו של תהליך התבגרות. בולט כי הוא סובל ממצוקה רגשית וקושי רב, בשל התמודדות חלק מבני משפחתו המורחבת עם מחלות קשות. עוד התרשם שירות המבחן, כי באישיותו בולטים קווים ילדותיים המתבטאים, בין היתר, בקושי לעמוד על ההשלכות והתוצאות הצפויות של מעשיו.  

הנאשם למד עד כיתה ט' ונשר מהלימודים, בין היתר, עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר בבית ועל מנת לסייע בפרנסת המשפחה.

לפני שירות המבחן הנאשם לא קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירות בהן הורשע וחזר על גרסת ההגנה שהעלה, לפיה בעת האירוע היה בחתונת בת דודו, ולא נכח במקום האירוע. לאור התרשמותו של שירות המבחן, ולאור העובדה שהנאשם לא לקח אחריות למעורבותו בביצוע העבירות בהן הורשע, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית או אחרת בעניינו. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן, כי במסגרת שיקולי הענישה יילקחו בחשבון נסיבות חייו הקשות של הנאשם, גילו הצעיר, והעובדה כי הוא עצור כבר תקופה ארוכה ואילו שליחתו לכלא לתקופה ממושכת עלולה לחשוף אותו לנורמות עברייניות ולגרום לנסיגה במצבו שתקשה על שיקומו בעתיד.

תמצית טיעוני ב"כ הצדדים

6.         ב"כ המאשימה, עו"ד אינפלד, ביקש להתמקד בטיעונים הרלבנטיים לנאשם, שכן טיעונים בעניין חומרת המעשים וחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם נשמעו זה מכבר בדיון מיום 16.5.05 במסגרת טיעונים לעונש שנשמעו לעניין נאשמים 1 ו-3 בתיק זה. עמדתה העקרונית של המאשימה, כפי שהובעה בדיון הנ"ל מיום  16.5.05, היא, כי חומרת המעשים והנסיבות המיוחדות בהן בוצעו מחייבות ענישה מחמירה, דהיינו מאסר בפועל לשנים ארוכות ברף הגבוה שקבע המחוקק (הדברים פורטו בהרחבה בגזר הדין מיום 25.5.05 בעניינם של הנאשמים 1 ו-3).

ב"כ המאשימה עמד על כך, כי למרות שבתסקיר שירות המבחן מתוארות נסיבות חיים קשות של הנאשם, אין בו נסיבה מיוחדת המחייבת אבחנה לקולא בינו לבין הנאשמים האחרים בתיק זה. לדידו, לקולא ניתן להביא בחשבון את השיקולים הבאים: אין אינדיקציה לכך שהנאשם היה היוזם של אירוע ההתפרעות אלא ניכר שנסחף אליו; לנאשם אין עבר פלילי; ומספר האבנים אשר זרק באירוע ההתפרעות אינו רב- שתי אבנים על פי הכרעת הדין. יחד עם זאת יש לזכור כי, הנאשם לקח חלק באירוע חמור ורב משתתפים ובניגוד לנאשם 3 אין אינדיקציה כי עזב את המקום לפני סיומו של האירוע. כמו כן, הוא יידה את האבנים ממרחק קצר, כפי שנקבע בהכרעת הדין, ובכך הכניס עצמו לעין הסערה וביטא נחישות לפגוע בנוסעי המשאיות. ההבדל המשמעותי ביותר בין הנאשם לבין הנאשמים האחרים בפרשה הוא כי האחרים הסגירו עצמם למשטרה, הביעו חרטה והודו במעשיהם ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, בניגוד לנאשם, אשר נעצר בביתו במבצע של הצבא ולא הביע חרטה על מעשיו. לבסוף ציין ב"כ המאשימה, כי הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, שהם סעיפים חמורים יותר מהסעיפים בהם הורשעו הנאשמים האחרים בכתב אישום זה, בעקבות הסדר טיעון, ולמרות שהלכה היא, כי אין מענישים על סעיף העבירה אלא על המעשים, יש להביא גם שיקול זה בחשבון.

7.         ב"כ הנאשם, עו"ד פרחאת, ציין את גילו הצעיר של הנאשם, שהיה בן 18 ושבוע בעת האירוע, על גבול הקטינות, ואת העובדה שהנאשם צעיר גם בנפשו, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. ב"כ הנאשם ציין גם, כי לנאשם אין עבר פלילי, בניגוד לנאשם מס' 3.

ב"כ הנאשם ביקש להקל בעונשו של הנאשם ביחס לנאשמים אחרים שהיו מעורבים באירוע ההתפרעות נשוא כתב האישום, בין היתר, בשל העובדה שחלקם של הנאשמים האחרים חמור יותר מחלקו שלו. בהקשר זה, היפנה ב"כ הנאשם לסעיפים 3 ו-4 לגזר הדין שניתן בעניינם של הנאשמים 1 ו-3, שם פורטו מעשיהם, וכן לגזר הדין של כב' השופט צבן, בת.פ. (י-ם) 440/04 בעניינם של נאשמים נוספים באירוע ההתפרעות, שהואשמו בכתבי אישום נפרדים. לטענתו, מעשיהם של הנאשמים 1 ו-3 חמורים ממעשיו של הנאשם, בכך שנאשם 1, וידא כי מדובר בנהגים יהודים לפני יידוי האבנים, ובנוסף דרש מבתו של נהג המשאית בשיחת טלפון מליון שקל עבור הבאתו למחסום, ואילו נאשם 3 יידה שלוש אבנים לעבר המשאית. כמו כן, למרות שאין אינדיקציה חד משמעית לכך שהנאשם עזב את האירוע לפני סיומו, לטענת בא-כוחו ניתן להניח הנחה זו לטובת הנאשם, וזאת משום שאין מחלוקת שהנאשם היה באותו ערב באולם חתונת בחתונתו של קרוב משפחה.

עוד הוסיף ב"כ הנאשם, כי אין להחמיר עם הנאשם רק בשל כך שכפר במיוחס לו בכתב האישום וביקש לנהל הוכחות, בניגוד לנאשמים 1 ו-3 אשר הודו במיוחס להם, הודאות אשר לטענת ב"כ הנאשם אינן שלמות ואינן נקיות מספקות, והגיעו להסדר טיעון עם המאשימה. לשיטתו, שיטת המשפט בישראל שמה עיקרון זה כנר לרגליה, ומבקש הוא, כי גם בעניינו של הנאשם כאן עיקרון זה יובא בחשבון.

אשר לסעיף החיקוק בו הורשע הנאשם, שהוא חמור יותר מסעיפי החיקוק בהם הורשעו הנאשמים 1 ו-3, טען ב"כ הנאשם, כי אין לייחס לכך משקל רב, בעיקר של כך שבפועל, אף שהנאשם הורשע בסעיף חמור יותר, מעשיו אינם חמורים ממעשיהם של יתר הנאשמים, ואף קלים יותר.